סיכת דיבל

דיבל הוא בעצם מוט סגסוגת גלילי המשמש בעיקר לחיבור חלקים במכונות גדולות הדורשות חפיפה מדויקת. על מנת שרכיבים אלו יבצעו את משימותיהם ביעילות, המבנה והחוזק שלהם הם קריטיים. זו הסיבה שהאגודה האמריקנית למהנדסי מכונות מתקנים את מפרטי הייצור של סיכות דיבל באופן הבא:

חומר מקובל

בדרך כלל, סיכות דיבל עשויות מסגסוגות פלדה המכילות כמויות קטנות של גופרית וזרחן, ליתר דיוק {{0}}.04 אחוז ו-0.05 אחוז . עם זאת, מכיוון שפינים משמשים בתעשיות מרובות - כולל טיפול במים, ייצור משאבות, ייצור פלדה ובניית מסילות ברזל - ניתן להשתמש בהן גם בחומרים אחרים, כגון חזיות, 18-8 ו-316 נירוסטה, אלומיניום, ו טִיטָן.

לְעַצֵב

ללא קשר לסגסוגת המתכת המשמשת, הסיכה עוברת תהליך התקשות הנקרא austenitization. הליך זה משמש לעתים קרובות עבור מתכות על בסיס ברזל, כלומר הן חשופות לטמפרטורות גבוהות מדי, אשר משנות את מבנה הגביש לאוסטניטי (גמא-ברזל).

גורם קשיות

תפקידו של תהליך ה-austenitizing הוא להשיג קשיות מסוימת בתוך ומחוץ לסיכת המיקום. בקיצור, לפי תקני ASME, סיכת דיבל מיוצרת כהלכה אם יש לה קשיות מארז של לפחות 60 וקשיות ליבה בין 47 ל-58. קשיות נמדדת בדרך כלל בסולם Rockwell C, מערכת המשמשת לחישוב השקע מפלדה באמצעות חרוט יהלום מחודד. באופן טבעי, לסגסוגות פלדה קשות יותר יש פחות חריצים מאשר לסגסוגות רכות יותר.

מפרט כתר סוף

הקצוות הכתרים או המעוגלים של דיבלים מתקבלים בתהליך הנקרא פילה, הכולל הסרת קצוות חדים והשטחת פני השטח הכוללים שלהם כדי להקל עליהם לעבוד איתם. כאן היצרן צריך לוודא שהגובה והרדיוס של הכתר הם בהתאם למפרט ASME. לדוגמה, דיבל בגודל 1/8 אינץ' חייב להיות בעל גובה כתר של 0.041 אינץ' ורדיוס כתר של 0.016".

מדידת קצה קצה

זווית הקצה המשופע או המשופע של הדיבל חייבת להיות בין 4 ל-16 מעלות כדי להיחשב מתאים לשימוש. זווית הנטייה מוגדרת בדרך כלל על ידי קוטר הנקודות המינימלי והמקסימלי. זכור, כי דיבלים מגיעים במגוון גדלים, מ-1/8 אינץ' עד 1",

כדאי לשים לב לנתונים האלה כשאתה מחפש סיכות דיבל, שכן קוטר החור והסיכה הסופי חייבים להתאים בדיוק. אם הפינים קטנים מדי, הם יחליקו מהחורים, וגדולים יותר לא יתאימו כלל.